מרחב מרפא בגינה ובמרפסת: עיצוב ביופילי עם דק סינטטי

* תיאוריית Prospect–Refuge (מבט ומחסה) פותחה ב-1975 על ידי ג’יי אפלטון עוסקת בהעדפות האנושיות לסביבות מרחביות שמספקות בו־זמנית אפשרות להתבוננות פתוחה על הסביבה לצד תחושת הגנה ומסתור. לפי התיאוריה, בני אדם נמשכים למקומות שמאפשרים לראות את המרחב והאפשרויות שבו מבלי להיחשף יתר על המידה – שילוב שיוצר תחושת ביטחון בסיסית. מקורה של משיכה זו בתהליכים אבולוציוניים: האדם הקדום נדרש לצפות בסביבה, לזהות סכנות והזדמנויות, אך גם להישאר מוגן מעין אחרים.

בהקשר של עיצוב ואדריכלות, “prospect” מתייחס ליכולת לצפות במרחב – למשל דרך חלונות גדולים, נקודות תצפית מוגבהות או חללים פתוחים – ואילו “refuge” מתייחס למרחבים מוגנים או חצי־סגורים המאפשרים מנוחה, פרטיות ותחושת שליטה. חללים שמשלבים בין השניים נחשבים מושכים במיוחד: למשל מרפסת מקורה עם מבט לנוף, פינות ישיבה חצי סגורות ליד חלון, או חללי פנים שמעניקים תחושת עיטוף לצד קשר חזותי החוצה. השילוב הזה מסביר גם העדפות יומיומיות כמו בחירה לשבת ליד חלון במסעדה או משיכה לכוכים, רחובות צרים ומוגנים ומרפסות.

עבור מעצבים ואדריכלים, התיאוריה מציעה כלי להבנת חוויית המשתמש במרחב. תכנון שמאזן בין פתיחות להגנה יכול ליצור תחושת נוחות עמוקה יותר, להגביר שהייה במרחב ואף להשפיע על רווחה נפשית. לכן נעשה שימוש נרחב בעקרונות אלו בעיצוב בתים, מבני ציבור, חללים מסחריים וסביבות פנאי. דוגמאות מוכרות כוללות מבנים שבהם חללים פנימיים מוגנים נפתחים לנוף רחב, או אזורי מעבר שמאפשרים שהייה שקטה תוך קשר לסביבה החיצונית.

עם זאת, המחקר מצביע על כך שהתיאוריה אינה מסבירה באופן מוחלט את כל העדפות המשתמשים. תגובת אנשים למרחב תלויה גם בהקשר תרבותי, בגיל, במגדר ובאופי הסביבה (טבעית לעומת עירונית). לכן מומלץ לראות בתיאוריית prospect-refuge מסגרת השראה ולא נוסחה חד משמעית: כלי מחשבתי המאפשר למעצבים להבין כיצד איזון בין חשיפה להגנה יכול להשפיע על תחושת הביטחון, הנוחות והמשיכה למרחב.